Eduardo Alexandre Pinto

בינואר 1971 בשעה 8:40 בבוקר.
אני הבן של נילסון פרירה פינטו ומריה אליזט דה סילבה מירנדה.
התמונות הראשונות של ילדותי היו באסקורקלה- סרנשיל (שם גדל אבא שלי) ולורדלו-וילה רייל (עיר ההולדת של אמא שלי), והזיכרונות הראשונים שלי בלסבון התחילו בקולג’ “או פימפולו”.
אהבתי לשכב במיטה פה, באותו בית שגרתי בו במשך 13 שנה לבדי ולהרהר במחשבותיי לשעות ארוכות מתמשכות. בילדותי, הקדשתי הרבה זמן לקריאת היצירות של וולט דיסני, הציורים הקומיים, עיתונים, סוגי ספרים שונים. למדתי לקרוא לבד, חיברתי את המילים והמשפטים בזמן שקראתי בשירותים.
כשנכנסתי לבית הספר היסודי “אקסטרנטו פולה ויסנטי” בפארקה דו ארירו ( היום פראקה פרנסיסקו סא קרנירו), היה לי דימוי עצמי נמוך, כשראיתי שכל החברים שלי לכיתה עשירים. בכל זאת, התגברתי על הרגשה זו בלהיות התלמיד הכי מוצלח והאטלט הכי טוב במשך ה6 שנים שלמדתי שם.
אחר כך למדתי ב “ליסו פמינינו מריה אמליה וואז” בקארוואלו. הפעם לא השקעתי הרבה בלימודים. ביליתי במשחקי כדור רגל, דייטים עם בנות, ביקורים בספריה, כתיבת שירה והייתי מאוד פופלרי.
ב15 לספטמבר 1987, נעצרתי (עם עוד אנשים) כי הפגנתי נגד יריד הנשק וציודי ההגנה ביום הבינלאומי לשלום, ובסוף שוחררתי. במתח הזה, הכרתי את העולם החיצוני בלסבון לבדי כמו תמיד: הספריות, הדיסקוטקים ( למכירת דיסקים), הצדדים, הופעות אנרכו פאנק, להקות אחרות, הגנים, “המירדורוס”, הטירה, הבירו אלטו. הסתובבתי שם וחוויתי את הרגשות.
ב1988, נטשתי את לימודיי בתיכון, ושנה אחרי, ב1989, הוכחתי למרצה שלי בפילוסופיה שהחומרים שקראתי ומבעי האמונה בחופש שלי היו אפשריות והצטרפתי לקומונה האנרכית ,אינדיאנר קומונה” שנקראת היום אקא. השתתפתי עם הקומונה בהפגנות בפורטגל, צרפת, הולנד וגרמניה. למדתי חקלאות ביולוגית והכרתי את העיר נורנברג שנשארתי בה במשך חודשיים, מפגין נגד המדינות המוזכרות בטרמפים מבלי להוציא אפילו אגורה. הפרוייקט הסתיים בתום השנה וחזרתי ללסבון ב1988, לחברה שלי, שאיתה גרתי ואיתה איבדתי את בתוליי בסטוץ’ קטן ביריד הספר השנתי בלסבון.
בגיל 28, התחלתי כמה לגימות של חשיש ומיד התחילו סימני כאבים, מין סערה רגשית, והתקף לב. נאבקתי בכל כוחי. נשארתי בחיים וחזרתי ללסבון עם הרבה סבל. מאז אוגוסט ההוא, אני עד היום סובל מהתקפים של חרדה ואגורפוביה.
(http://en.wikipedia.org/wiki/Panic_disorder)

מסתיו 2002 ועד אוגוסט 2007, קראתי מאות ספרים וכתבתי הרבה. ב2004, פתחתי יומן רשת בשם אקדמיה דו סנהו, לזכר הקבוצה שהקמתי במריה אמליה תחת השם הזה. עברתי לבלוגספוט ב2007 ובדצמבר 2007, הקמתי את האתר האינדיווידואלי הזה.
התאהבתי לראשונה בבת דודי ברברה פרירה. היתה אהבה ממבט ראשון באסקורקלה באוגוסט 1988. היא המקור השלישי שלדעתי השפיע על השירה שלי.
גרתי עם אנה קריסטינה קרדוסו והיו לנו ימים טובים באותה שנה עד לתחילת 1990.
גרתי עם אמא שלי בסנטו אנטוניו דה קפריקה, ואני שומר הרבה זיכרונות טובות משם, בין 1991 ו1994.
ב14 לינואר 1995, התחיל הקשר שלי עם אנה מרגרידה פיריס סיקסאס, מתוך הבנה הדדית ואהבה טהורה. נפרדנו אחרי זה, ולקחתי את היוזמה בסוף יוני 2007 ומצאתי את הבחורה הכי יפה בלסבון, פטרישיה גירירו. הייתי מלא תשוקה, וכתבתי לה מאות דפים. נשארנו חברים והיא גרמה לי להרבה חיוכים.
בין 1997 ו1999, נשארתו לילות בלתי ספורות בבירו אלטו. היו לי עד היו, אחרי אהבתי למרגרידה, כ20 חברות, ולא נקשרתי לאף אחת מהן.
עד הקשר שלי עם ארצי ואדמות הוריי, איבדתי את המציאות שאספתי בחזרה בעזרת רגשות נוסטלגיות עצומות עם שירת ילדותי.
אני מודה מכל הלב לכל החברים הנאמנים שלי, ומודה למשפחה של אמא שלי על התמיכה הגדולה.